פסק-דין בתיק ת"א 1839-06

לפניי תביעה לפיצוי בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד שנת 1943, בעת שהילך על משטח דשא בפארק שבחוף דלילה באשקלון. הנתבעת 1 היא הרשות המקומית, שבחזקתה מצוי הפארק, הנתבעת 3 היא המבטחת שלה, צד ג' 1 הוא קבלן מטעם הנתבעת 1, שמתפקידו היה לתחזק את המקום, והנתבעת 2 (וצד ג' 2), היא חברת הביטוח אשר ביטחה את צד ג' 1. לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 2 בטחה גם אותה, וזו הסיבה שהנתבעת 2 צורפה כנתבעת.

המחלוקות שבין הצדדים הן לעניין החבות והאחריות, כמו גם בעניין הנזקים אשר נגרמו לתובע, כטענתו.

כתבי הטענות

על-פי כתב התביעה, הנתבעת 1 היא רשות עירונית והיא הבעלים, המחזיקה, המתחזקת, המפקחת, והאחראית (ותפקידים נוספים) בפארק הנמצא בחוף דלילה באשקלון, שבו אירעה התאונה. נטען, כי ביום 2.8.05, בשעה: 21:00, יצאו התובע, רעייתו וזוג חברים נוסף לבילוי בפארק. התובע וחברו החליטו ללכת יחד לדוכנים שהיו בקרבת מקום כדי לקנות דבר מה ותוך כדי הליכה על הדשא, הזהיר החבר את התובע מתלולית שהייתה בדשא, מחשש שהתובע ימעד. התובע, שכבר היה על התלולית, ניסה לחמוק ממנה, אך רגלו נתקעה לתוך בור נסתר שהיה מאחורי התלולית וכתוצאה מכך התובע מעד והוטח בעצמה רבה ארצה, נחבל בחלקי גופו השונים ובעיקר בקרסול רגל שמאל. נטען שרחבת הדשא הייתה חשוכה וללא תאורה והתובע לא יכול היה לראות את התלולית שהייתה מפגע בפני עצמה וגם לא את הבור הנסתר שמאחוריה. נטען, שהתובע פונה לבית חולים והתברר שנגרם לו שבר בפטישון החיצוני בקרסול ורגלו הושמה בגבס.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה, לפיה לתובע היו נכויות זמניות ונותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 10%. טענת התובע היא, כי הנתבעת 1 התרשלה, בין היתר, בתחזוקת המקום ובהעדר תאורה, ופרטי רשלנות רבים מאוד נרשמו בכתב התביעה.

טענת התובע היא, כי נגרמו לו נזקים רבים, הן בעבר והן נזקים כלליים ובעתיד.

הנתבעות והצדדים השלישיים מכחישות את החבות, כמו גם את נזקיו של התובע. יצוין, כי קיימת הסכמה בין הנתבעות 1 ו- 3 לצדדים השלישיים, כי בית המשפט לא יכריע במערכת היחסים ביניהם, באשר קיימת הסכמה כלשהי בעניין זה.

ראיות התובע

מטעם התובע הוגשו תצהירו של התובע, תצהירה של אשתו ותצהיר חברו. לתצהיר התובע צורפו נספחים רבים, אשר עיקרם תלושי משכורת ומסמכים רפואיים.

התובע מתאר בתצהיר העדות הראשית מטעמו את האירוע, כפי שתואר בכתב התביעה. התובע מוסיף ומצהיר שהמדובר הוא במפגע בטיחותי, תלולית שיצרה באופן טבעי מעין בור, ברחבת הדשא שבפארק בחוף דלילה. על-פי גרסת התובע, רחבת הדשא והאזור שבו הוא התהלך היו חשוכים וללא תאורה מספקת, מה שמנע מלהבחין בתלולית. למיטב ידיעת התובע, כך הוא הצהיר, הקבלן שביצע את עבודות הגינון בדשא (צד ג' 1), יצר את התלולית כדי להגן על הממטרות הטמונות באדמה ולאחר התאונה, עיריית אשקלון הורתה לקבלן ליישר את כל רחבת הדשא. התובע מתאר את אשר התרחש לאחר התאונה, כאשר הוא קם והתהלך בעזרת חברו, סבל מכאבים, לא יכול היה לדרוך על הרגל, פנה לבית חולים, ושם אובחן השבר בקרסול. בהמשך, מתאר התובע את סבלו כתוצאה מן הפגיעה, את ממצאי חוות-הדעת של המומחה מטעמו ומפרט את הנזקים הכספיים אשר נגרמו לו בעקבות התאונה, כמו גם את הכאב והסבל שהיו מנת חלקו.

חברו של התובע, יעקב חיו, אשר היה עם התובע בעת שנפל, רושם בתצהירו כי התובע והוא הלכו לכיוון דוכנים/חנויות כדי לקנות דבר מה ותוך כדי הליכה על הדשא, הוא הזהיר את התובע מתלולית שהייתה בדשא והיה קשה לראותה. נרשם שהתובע, שכבר היה על התלולית, ניסה לחמוק ממנה, אך רגלו נתקעה בתוך בור נסתר שהיה מאחורי התלולית וכתוצאה מכך הוא מעד והוטח בעוצמה רבה ארצה ונחבל, בעיקר בקרסול רגל שמאל.

גם חברו של התובע מציין שמדובר הוא במפגע בטיחותי, הוא מציין את העדר התאורה המספקת ומוסיף שכאשר הולכים על דשא בפארק ציבורי, לא מצפים למצוא תלולית או בור על הדשא.

אשת התובע, אשר לא הייתה ליד התובע בעת שנפל, כותבת בתצהירה, כי באותו ערב יצאו לבלות במקום יחד עם זוג חברים וכי בשלב מסוים, חזרו בעלה והחבר יעקב, כאשר בעלה צולע והוא סיפר שהוא נפל לתוך בור נסתר שהיה מאחורי תלולית בדשא. גברת פלורה ליאון מתייחסת למצבו של התובע בעקבות התאונה, את העזרה לה הוא נזקק, את סבלו של התובע ומגבלותיו בעבר וכיום.

מטעם התובע הוגש תיק מוצגים, שעיקרו פוליסת ביטוח ואישור על קיומם של ביטוחים, מכתב של הנתבעת 1, מיום 1.1.06, ומכתב של הנתבעת 1 אל הנתבעת 2, מיום 7.8.06.

ראיות הנתבעים

מטעם הנתבעים הוגשו שני תצהירים של מר אלי יזרעאלי, מנהל מחלקת פיתוח ונוף בעיריית אשקלון. על-פי התצהיר הראשון, המדובר הוא בגן ציבורי, ליד חוף דלילה באשקלון, אותו תחזק באותה התקופה צד ג' 1. העד מסר בתצהירו, שמדובר בגן ציבורי שבו, מטבע הדברים, המשטח אינו חלק וישר כמו רצפה, יש תלוליות, יש הבדלי גובה, יש צמחיה ויתכן שיש גם בורות. העד מדגיש, כי זהו גן ולא מדרכה וכי התובע טוען לבור נסתר, אך העד לא הצליח לראות בתמונות שנמסרו לו בור נסתר. בתצהירו השני, מתייחס מר יזרעאלי לעניין התאורה ומוסר, כי במדשאה בחוף המדובר קיימים שישה פנסי תאורה, על-גבי עמודים ובעוצמה של 1,000 וולט (יתכן שהכוונה הייתה וואט - י.א.) כל אחד. מר יזרעאלי מוסר שהוא בדק במוקד העירוני ולא מצא תלונות על העדר תאורה במקום בתקופה הרלוונטית.

טענות התובע בסיכומיו

ב"כ התובע חוזר בסיכומיו על גרסת התובע והעדים מטעמו וטוען כי קיימת על הנתבעת 1, בהיותה הבעלים, המחזיקה והמתחזקת של המקום, אחריות מושגית. נטען, כי זאת רשות ציבורית שתפקידה להחזיק את הדרכים הציבוריות בתחום שיפוטה, אחריות אשר נובעת, בין היתר, מפקודת העיריות. אחריות זאת כוללת, כך נטען, פיקוח על הנעשה בפארקים ציבוריים גם כן.

הואיל והמדובר הוא במדשאה בפארק ציבורי ליד חוף הים, המשמשת את כלל הציבור, קמה, כך נטען, אחריות קונקרטית במקרה הזה, שכן מחובתה של העירייה היה לפקח על המקום ולהגן על קהל המשתמשים שם. נטען, כי המדובר הוא במפגע בעל היקף ניכר, הקיים לאורך זמן ומכאן חובת הזהירות הקונקרטית במקרה הזה. נטען, כי אין המדובר הוא בסכנה שנכללת בסיכוני היומיום.